למה זה באמת לא נגמר?
להמשיך כדי להמשיך. מי שספר, בשבת האחרונה, בפרשת מסעי, את מספר התחנות שאליהן הגיעו בני ישראל בסיני, מצא שמדובר בלא פחות מ .42 על פי כל הסימנים, לא היה להם מושג כי פשוט מטרטרים אותם 40 שנה במדבר כדי שיסיימו שם את חייהם )בגלל חטא העגל? בגלל עשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה?(. ההליכה לאין קץ זכתה, אפילו, לנוסטלגיה ולנופך רומנטי, כאשר הנביא ירמיהו התפייט בנושא זה )"זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה"(, ומנחם בגין החרה החזיק אחריו כשחגג את המהפך.
אבל האמת היא שזהו אחד הסיפורים המשונים ביותר במקרא. מדוע היה על בורא עולם להודות כל כך לאבותינו? האם הם עשו לו טובה בכך שצעדו ממקום למקום ואכלו מן, במקום לעשות צעדה ולהגיע לכנען בכמה שבועות?
אני שואל את כל השאלות הללו משום שבמבט לאחור על המלחמה הכי ארוכה שלנו, מותר לשאול - מה הרציונל? האם יש הצדקה למשך ארוך כל כך? למחיר גבוה כל כך של חיי אדם? לדחייה ארוכה כל כך בשחרור החטופים? לעלות כלכלית גבוהה כל כך? להידרדרות קשה כל כך במ עמדנו הבינלאומי ולעוד אינסוף השלכות קשות? אי אפשר שלא לשאול את השאלות הללו, ואף שקשה לומר זאת - קשה שלא לחשוב כי מישהו בורח מסיום המערכה, וכופה את הדחייה הזו על כולנו. אמריקה לילדים. ועוד משהו המתרחש לנגד עינינו, וקשה להאמין כי הוא אכן מתרחש: מערכת הבחירות האמריקנית. דונלד טראמפ מוריד את רמת הוויכוח לגובהו הרוחני. לפני ארבע שנים עבר בארה"ב לאורכה ולרוחבה והבטיח להקים חומה בין מקסיקו לארה"ב, ובשם המקסיקנים גם הבטיח כי הם יהיו אלה שיממנו אותה. זה לא קרה. אבל הנושא האישי חביב עליו יותר מכל. הוא טען )וממשיך לטעון( שברק אובמה אינו יליד ארה"ב, ולכן אינו רשאי לכהן כנשיא )וזאת למרות העובדה שאובמה נולד שלוש שנים לאחר שהמדינה שבה נולד, הוואי, הצטרפה לארה"ב והיתה למדינה ה 50 על דגלה(.
הוא לעג ליריבתו בבחירות ,2016 הילארי קלינטון, על שנחבלה בדרך לרכב שלה, וטען כי היא נוכלת, את הנשיא ג'ו ביידן הציג כמי שגנב את הנשיאות ממנו ועודד את זיוף תוצאות הבחירות. הוא לא הכיר בו מעולם כנשיא. ולאחר שלא הצליח למצוא משהו מוצלח יותר על קמאלה האריס, החליט לבקר אותה על כך שרק לאחרונה אימצה לעצמה זהות שחורה, וכי אינה "שחורה אמיתית". הוא דורש ממנה, משום מה, להחליט אם היא שחורה כאביה שהיגר מג'מייקה, או הודית כמו אמה.
יכול להיות שסגנית הנשיא תצליח לשלב גם ויכוח מהותי במהלך שלושת החודשים הבאים. אם לא, נצטרך לצפות מרחוק בהתמודדות על תפקיד יו"ר ועד ילדי הגן. שאלת המחיר. מרושע לומר שנתניהו אינו רוצה בשובם של חטופינו. זה מרושע לומר שאינו רוצה בשלום עם הפלשתינים. אפשר לבקר אותו על דברים רבים במהלך שנותיו הארוכות בתפקיד, אבל הוא בלי ספק פט ריוט ישראלי הרוצה בטובת המדינה. מה שאין הוא מורגל לעשות - וגם בהקשרים אלה - הוא לשלם. ותודה לכנסת. יפה עשתה הכנסת, השבוע, כאשר חברי הקואליציה שהתעוררו משנת הקיץ, טרחו והגיעו למשכן והצביעו זה כנגד זה. תלמידי כהנא טרפדו את חוק הג'ובים המושחת של העסקת מאות רבנים מיותרים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן, ואילו תלמידי הרב עובדיה יוסף ז"ל טרפדו את חוקיהם ההזויים של הבן גבירים. בשמם של רבים בישראל אני משגר התנצלות לחברים הנאמנים של הקואליציה על כך שכאשר מאות אלפי חיילים מסכנים את חייהם בחזיתות השונות, ואזרחים רבים כל כך מהלכים כזומבים ברחובות ישראל מחשש למתקפה רב חזיתית,
נאלצו להשחית את זמנם על תרגיל סרק. ●
"אנשים מרגישים שאין להם קול. הם רואים את השינוי הדמוגרפי מתחולל לנגד עיניהם. הם מעולם לא רצו בו ולמעשה הצביעו נגדו בכל פעם שיכלו - והברקזיט הוא הדוגמה. אנחנו נמצאים בספירלה שתסתיים במלחמת אזרחים ברחובות, ולא רק בבריטניה אלא בכל אירופה"
כישלון צה"ל בהשגת יעד המלחמה המרכזי שקבע לעצמו - הכרעת חמאס - מחייב החלפה של מפקדיו, אבל במציאות הישראלית מהלך כזה עלול להבעיר את הרחובות ● הפתרון יכול להיות בדמות מינויו של הקצין היצירתי שנזרק מהצבא אך זוכה לתמיכה ציבורית רחבה, לשר מקצועי שיחזיר את רוח הניצחון ● וגם: מה היה
עלול לקרות, אם היינו מקשיבים לרא"ל הרצי הלוי בסוגיית החטופים
התרחיש הזה יכול להיות ניצחון לכל הצ דדים, ובעיקר לישראל על חמאס. עשרה חודשים מאז מתקפת הזוועות, צה"ל עדיין לא מצליח להכריע - כפי שקבע לעצמו, ובוודאי לא להשמיד, כפי שהנ חתה אותו הממשלה - את הארגון שהנחית עלינו את 7 באוקטובר.
ההכרעה היתה אמורה לקרות מזמן, ולנוכח אי ההצלחה היה מתבקש לנקוט צעדים משמעותיים, כגון החלפת מפקדי המערכה. כך מקובל בעולם. ואולם הזזת הרמטכ"ל או שר הביטחון כרגע עלולה להדליק תבערה ברחובות. אחיזתה של אותה קבו צת מיעוט שמתנגדת לכך כה חזקה, עד שמנהיגי האומה לא יכולים לבצע צעדים חיוניים לשרידותה שלה - וזה קורה לא רק אצלנו, כפי שיתואר בהמשך.
מה, אפוא, אפשר לעשות כדי להגיע לניצחון צבאי ברור? רבים בליכוד, ובהם גם תומכי נתניהו המובהקים, סבורים שהפתרון טמון בתא"ל עופר וינטר. במאמר שפרסם לאחרונה בכתב העת "מע רכות", הסביר וינטר מדוע צה"ל לא מצליח להשיג את התוצאה שהכל מצפים לה:
"בעיני מערכת הביטחון, הבעיה שנשקפה ליש ראל ממתקפת הפתע של חמאס אינה שונה במהותה ממתקפות טרור רבות שקדמו לה בעשורים האחרו נים, ובמיוחד ממערכות בעצימות נמוכה שישראל התרגלה להתמודד במסגרתן עם אויבים בלתי מדי נתיים בעשרות השנים האחרונות... לפיכך, למרות הצהרות על יציאה למלחמה, היא ביקשה למעשה לצאת למבצע צבאי נרחב אך מוגבל מיסודו כדי 'לה שיב את הסדר הישן על כנו ולייצב את המערכת'".
כלומר, הצבא לא מחפש ניצחון, הכרעה, מיטוט והשמדת חמאס כגוף צבאי ואזרחי, אלא החזרת הסדר הישן על כנו, כשחמאס מוחלש ומורתע. כך וינטר.
אף שנזרק מצה"ל, וינטר זוכה להערכה רבה מאוד בקרב הרבה מאוד אנשי צבא, גם מצד קצי נים בכירים ועוד יותר בדרגי השטח. הוא נחשב לתחבולן צבאי מהמעלה ראשונה, ובה בעת למ צביא שיודע לקרוא היטב את מפת הקרב הגדו לה. הוא זוכה לאמון הלוחמים יותר מכל קצין אחר, ובוודאי יותר מכל החברים בפורום מטכ"ל. מין אריק שרון של ימינו. וכזכור, גם משרון נמנעה בש עתו הרמטכ"לות בגלל מאבקי כוח פנימיים בתוך צה"ל.
כך שאם יש מישהו שיכול להטות את המערכה לטובת ניצחון ישראלי, זהו עופר וינטר. אך כדי שישולב בתפקיד מכריע הוא צריך תפקיד. לנתניהו, כידוע, אמון נמוך בפקידות הבכירה של מדינת יש ראל, הביטחונית והאזרחית. את הדברים החשובים לו באמת הוא עושה עם מעט מאוד אנשים שיש לו בהם אמון מוחלט. למשל רון דרמר, שהוא למעשה זרועו המדינית הארוכה של נתניהו.
עופר וינטר יכול וצריך להיות ה"רון דרמר" של נתניהו בענייני הביטחון. זו ההצעה. לנתניהו יש הסמכות, הכוח הפוליטי וההצדקה הציבורית למנות את וינטר כשר בממשלה. וינטר יכול לקבל את תיק המודיעין, שהתפנה מאז נשלח אופיר אקוניס להיות הקונסול בניו יורק.
לקצין המוערך אין שאיפות פוליטיות. הוא התחייב פומבית שלא ילך לפוליטיקה וממשיך לומר שאין לו שאיפות כאלה, כך שהוספתו לשולחן הממשלה והקבינט תהיה מקצועית בלבד. היא לא מאיימת על איש, ולא באה על חשבון אף אחד. גם לא על חשבון גלנט.
שר הביטחון, כמו וינטר, נמנה עם הגנרלים היותר לוחמניים שיצאו בשנים האחרונות מצה"ל. עד לא חרונה היתה לו ברית עם הרמטכ"ל, אולם על פי דיווח באתר "וואלה", גם גלנט מתחיל לתהות אם הלוי מספק את הסחורה.
וינטר ייתן מענה לציפייה של הציבור לרוח שונה, רוח של תעוזה מצד מפקד שלא היה שבוי בקונספ ציה וכעת יישב במרכז קבלת ההחלטות. ראוי לציין כי הוא נמצא היום בלב הקונצנזוס, אדם ישר וערכי, ואיש לא יוכל להתנגד למינויו.
כאמור, ההחלטה בידי נתניהו. ראש הממשלה הולך בכיוון הנכון כשהוא מסרב להפסיק את המלחמה, ממקסם את עסקת החטופים, התעקש להיכנס לר פיח ועומד מול האמריקנים. אלה יכולות מדיניות, ונתניהו בהחלט ניחן בהן. אך נתניהו חייב אדם בעל יכולות צבאיות משמעותיות שיעבוד לצידו. הוא יודע להתוות לצבא כיוון כללי, אך תלוי במידע המעובד שמוצג לו על ידי ראשי מערכות הביטחון, ולא מצליח לתפוס את השור הביטחוני בקרניו. וינ טר, שגם מכיר את הצבא לפניי ולפנים, יוכל לסגור לו את הפערים האלה ולהציע חלופות שהצבא לא יודע להציג.
לא במקרה ראש הממשלה חדל לומר שאנחנו "כפסע מניצחון". אחרי עשרות טילים שנורו שוב השבוע מעזה לישראל, נתניהו כנראה מבין שעם הפיקוד הבכיר הנוכחי, "הניצחון המוחלט" אולי לא כל כך קרוב. אך זה בדיוק הערך המוסף שווינטר יוכל להביא לו, לצה"ל ולמדינת ישראל. כפי שכתב וינטר, "חמאס מוכרח להיות ממוגר. ללא יכולת שלטונית צבאית או מנהיגותית כלל, לתוצאת המערכה בעזה השפעה ישירה על המהלכים בכל הגזרות האחרות. ואם חפצי חיים אנחנו, עלינו להשיג בעזה הכרעה ברורה ומוחצת".
עסקי אוויר
לופט געשעפט. עסקי אוויר. למרבה הצער, אין תיאור מדויק יותר למה שקרוי בתקשורת "עסקת החטופים". כבר חצי שנה המתווה מתגלגל בין המ נהרות המעופשות בעזה לקריה בתל אביב, לדוחא, לקהיר, לפריז, לוושינגטון. אף שהררי מילים נשפכו עליה, ואינסוף פעמים - גם השבוע - נאמר ש"הפעם היא קרובה מתמיד", ההסכם מעולם לא היה בהישג יד. כל מי שאמר "העסקה קרובה", משקר. פשוט הונאה של דעת הקהל.
נכון שהצדדים התגמשו מעט ביחס לנקודות המו צא. ואולם, לאורך כל הדרך, כולל ברגע זה, המר כיבים המהותיים והחשובים של ההסכם נתונים למ חלוקות קשות. אין הסכמה לא על מספר החטופים החיים שישוחררו, ולא על שמותיהם, כלומר כלל לא ברור מה התמורה שישראל תקבל עבור הוויתורים העצומים שהיא מוכנה להם. גם על הוויתורים יש עדיין מחלוקות עצומות.
אין הסכמה על מספר המחבלים שישוחררו. אין הסכמה על זהותם ומי יבחר אותה. נתניהו, בצדק רב, לא מוכן לסגת מפילדלפי, דורש סינון של החוזרים לצפון הרצועה, וכמובן לא מוכן להפסיק את המל חמה. את העמדות האלה סינוואר המתועב לא מוכן לקבל. ולכן לא ברור על מה הקשקשת האינסופית.
הראשונים שצריכים היו לומר "עובדים עלינו", וגם להתנגד לעסקה שלא ברור כמה חטופים חיים תכלול, הם בני המשפחות. ואולם, תחת הבליץ התקשור תי, ובלחץ הקבוצה שהשתלטה על עניינם בתחילת
המלחמה, חלק מהמשפחות קונות את האשליה שה מתווה המדובר טוב להן וליקיריהן. כל מי שעיניו בראשו, רואה שלא כך הדבר. כל עוד אין שמות, אף משפחה לא יכולה להיות בטוחה שתקבל בחזרה את יקירה. אז על מה בכלל מדברים פה?
מה שמוביל לתמיכה התמוהה במיוחד של הרמטכ"ל הרצי הלוי בעסקה שלא נולדה. ב 7 באפריל ,2024 במלאת חצי שנה למלחמה, התייצב הלוי מול המצ למות, וכבר אז הביע בה תמיכה. "צה"ל חזק מספיק כדי שמדינת ישראל תדע לשלם מחירים למען השבת בניה ובנותיה. יש לנו חוב מוסרי כלפיהם, וצה"ל יידע לעמוד גם במחיר לא פשוט ויידע גם לחזור ולהילחם בעוצמה", טען הרמטכ"ל.
צה"ל היה אז בעמדה נחותה בהרבה ביחס לחמאס. אז עוד לא נערך מבצע לשחרור ארבעה חטופים, צה"ל לא נכנס לרפיח ולא כבש את ציר פילדלפי. מעבר נצרים לא הורחב, ולא הפך לבסיס יציאה לפעולות בכל רחבי עזה. מוחמד דף ובכירים נוספים לא סוכלו. מנהרות ענק פעילות טרם התגלו בפילדלפי, ומאות מחבלים בכל רחבי עזה עדיין היו חיים או חופשיים.
מה היה קורה לו השלב הראשון של העסקה היה יוצא לדרך? תחילה היה נגזר על צה"ל לחדול מפ עילות למשך שישה שבועות לפחות. ספק גדול ביותר הוא אם האש היתה מתחדשת לאחר מכן, שכן הקהילה הבינלאומית היתה מפעילה מכבש לחצים אדיר להימנע מכך.
אך גם אם הפסקת המלחמה היתה אורכת "רק" 42 ימים, על סמך מה שהתגלה בשבועות האחרונים, אנחנו יכולים לדעת כיצד חמאס היה מנצל אותם. הוא היה מזרים לעזה טונות של תחמושת, שגם בי מים האלה עומדים הכן בסיני. מנהרת המשאיות, מנהרת הקרוניות, מנהרת שלוש המפלסים ועוד לפ חות 20 מנהרות חוצות גבול אחרות למצרים, מתחת ציר פילדלפי, היו ממשיכות להעביר אספקה חיונית לארגון באין מפריע, שהרי אז באפריל צה"ל אפילו לא התחיל בכיבוש רפיח. בעצם צה"ל, כלומר הלוי, בכלל לא ידעו על קיום המנהרות, ולא על המשך פעילותן בזמן המלחמה.
בתנאים האלה הארגון שגם תחת אש צה"ל מצליח לחדש יכולות, היה מתחזק פי מאה. הצורך להתמודד עם חמאס חזק יותר היה מקשה עוד יותר לבצע את מה שגם כך לא היה קל בארבעת החודשים האחרונים. כלומר, לו היתה הפוגה של חודש וחצי - היה קשה שבעתיים להמשיך בהשמדת מערכי חמאס, להיכנס לרפיח, לכבוש את פילדלפי, לסכל שם את המנהרות, לחסל את מוחמד דף. המנוול הרי יצא מהמחבוא רק בגלל הלחץ הכבד של צה"ל. במקרה של הפסקת אש קבועה דף בכלל היה חסין. ישראל לא היתה מעיזה לחסל אותו ולהיות מואשמת על ידי כל העולם בחי דוש המלחמה. ועל כן שבה ונשאלת השאלה, האם דמם של החיילים שהיו נהרגים, סמוק פחות מאשר זה של 18 החטופים שאמורים להשתחרר במסגרת שלב א' של העסקה?
ראוי שהציבור יידע שלרמטכ"ל וליתר הגורמים הביטחוניים שתמכו בעסקה, לא היה אז מושג על מה הם מדברים. אותם גורמים גם מסתירים כיום מה ציבור את המחיר האמיתי שלה, כפי שהיה אז וכפי שהוא כיום: שיקום חמאס, הותרתו בשלטון בעזה, ולכן הפסד של ישראל.
לונדון לא מחכה
מה שקורה בבריטניה לא נשאר בבריטניה. במא רס האחרון הובאה בעמודים אלה כתבה על נפילתה של הדמוקרטיה המודרנית הראשונה לידי אלימות האסלאם הקיצוני. אחד המרואיינים, שלא תראו ולא תשמעו ברשתות הטלוויזיה הגדולות של הממלכה המאוחדת, היה דיוויד קולייר, עיתונאי יהודי בריטי חוקר שנכנס במסווה לתאים אסלאמיים בארצו וסיפר לי אז על מסקנותיו.
"בסוף יהיה עימות אזרחי פנימי בין הבריטים לבין המוסלמים הקיצונים. אני לא יודע בתוך כמה זמן זה יקרה, אבל אתה תראה התקפות על קהילות מוסל מיות. אותן קהילות לא ישלימו עם זה, ולכן יתאחדו לעמוד מול האיום. תהיה אלימות בין הקבוצות. יש יותר מדי סימנים שמעידים על כך, וזה בלתי נמנע", אמר לי קולייר עוד בחורף.
הוא היה היחיד מבין 15 המרואיינים שסיפקו את התחזית הזו. חמישה חודשים חלפו, והיא התממשה. מסוף השבוע שעבר גל אלימות עצום שוטף את הממלכה המאוחדת. הוא התחיל ברצח של שלוש ילדות בצפון אנגליה על ידי צעיר מקומי, ששחט אותן בסכין. השמועות טענו כי הרוצח משתייך לקהילה המוסלמית, מה שהתברר בהמשך כלא נכון. עם זאת, לאותם המוני בריטים שחשים כי מהגרים גונבים להם את המדינה, זה היה מספיק. מחאות והפגנות התארגנו ברשתות החברתיות. בתי מחסה למהגרים הוצתו, וחילופי מהלומות בין צעירים לבנים למהגרים התפשטו בכל הערים הגדולות.
המשטרה ניסתה להשליט סדר ביד חזקה, מה שגרר תגובת נגד של המפגינים נגדה עצמה. בימים האח רונים המהגרים או צאצאיהם הם אלה שמסתובבים ברחובות, מחטיפים למי שנקרה בדרכם ומצוידים בדגלי אש"ף וצועקים "פרי פלשתיין".
קולייר משוכנע שזו רק ההתחלה. "הבעיה לא ני תנת לשליטה", הוא מסביר, "הממשלות היו רוצות לצמצם את ההגירה הבלתי חוקית, אך הן לכודות בשיטה שלא מאפשרת להן לפעול. הן לכודות בפ רדיגמה של זכויות אדם ובתי משפט, שנענים לכל מה שארגוני זכויות אדם דורשים. למשל, הממשלה הקודמת יזמה תוכנית שבמסגרתה מהגרים בלתי חו קיים שמגיעים לבריטניה על סירות מצרפת, יגורשו לרואנדה. אבל אז ארגונים לא ממשלתיים עתרו לבית המשפט, והתוכנית נתקעה. ממשלת הלייבור החדשה הודיעה על ביטול התוכנית, וכך היא ירדה מהפרק. וזו רק דוגמה אחת", מספר קולייר.
אם לא די בבעיה עצמה, כעת הצעירים הלבנים, המכנים את עצמם "פטריוטים", זועמים על מה שהם מגדירים - טענה שתצלצל מוכר לאוזן הישראלית - "שתי מערכות של אכיפת חוק". מאז פרוץ המלחמה נערכות במרכז לונדון מדי שבוע או שבועיים עצרות ענק של תומכי חמאס. יהודים ותומכי ישראל הוזה רו שלא להגיע לאזור, משום שהרשויות לא יכולות לערוב לביטחונם. אף שהמסרים המושמעים בהפג נות אלה בהחלט עונים להגדרה של תמיכה בטרור, המשטרה בוחרת לשמור מרחק.
כנגד "הפטריוטים", לעומת זאת, מופעלת יד קשה. 400 איש נעצרו, הממשלה קיימה שתי ישיבות חירום וראש הממשלה החדש קיר סטארמר יצא נגדם בחרי פות, תוך שהוא מדגיש כי ההפגנות הן מטעם הימין הקיצוני וכללו הצדעות נאציות וסיסמאות גזעניות.
"אני כמובן לא מצדיק הפרות חוק, ומבחינתי כל מי שהפר את החוק צריך להיענש. אבל אלה אנשים שמרגישים שאין להם קול. הם רואים את השינוי הד מוגרפי מתחולל לנגד עיניהם. הם מעולם לא רצו בו, ולמעשה הצביעו נגדו בכל פעם שיכלו - והברקזיט הוא הדוגמה. אבל כשהם מקימים זעקה, המשטרה מתנגשת בהם בכוח, כפי שאינה עושה מול תומכי הטרור. לכן הם מגיבים בכוח. ואז המשטרה והקהילות המוסלמיות מגיבות בכוח משלהן. אנחנו נמצאים בספירלה שתסתיים במלחמת אזרחים ברחובות, ולא רק בבריטניה אלא בכל אירופה, וצרפת תהיה כנראה הראשונה", אומר קולייר. התחזית שלו, של מלאני פיליפס ושל מעט כותבים בריטים שמזהירים כבר שנים מפני הצפוי, הולכת ומתממשת אך לא נשמעת כאמור ב BBC או בסקיי ניוז. "מה שיש לי לומר זה לא משהו שהם רוצים לשדר", אומר קולייר.
קולייר עצמו, יהודי שנשוי לישראלית ובעבר חי בארץ, צפוי לשוב הנה בעתיד הלא רחוק. הוא סבור שליהדות בריטניה אין עתיד במדינה: "היהודים יחטפו משני הצדדים, גם מהמוסלמים וגם מהימין הקיצוני".
מה שקורה בבריטניה, ולמעשה בכל הדמוקרטיות, רלוונטי גם לישראל, לבעיות בניהול המלחמה וגם לפרשת שדה תימן. אם סוכמים את העימותים הפ נימיים שם ואצלנו, מגיעים למסקנה שהכוחות הכי מרושעים בעולם מצליחים לתקוע טריז בין השכבות העממיות במדינות החופשיות לבין האליטות. כלומר, הרעים מנצלים את השיטה הדמוקרטית לטובתם, והטובים עוסקים במריבות פנימיות. השאלה היא מה עוד צריך לקרות כדי שבאליטות יתפכחו.
לו היתה הפוגה של חודש וחצי, היה קשה שבעתיים להמשיך בהשמדת חמאס, להיכנס לרפיח, לכבוש את פילדלפי, לחסל את מוחמד דף. האם דמם של החיילים שהיו נהרגים, סמוק פחות מאשר זה של 18 החטופים שאמורים להשתחרר במסגרת שלב א' של העסקה?