אמנות היצירה
דריה אטמנוב עבדה קשה, אך בסופו של דבר עלתה לגמר התחרות האישית בהתעמלות אמנותית במשחקים האולימפיים בפריז ● האם נקבל שחזור להישג הנפלא של לינוי אשרם מטוקיו? תשובות היום ב 15:30
שלוש שנים חלפו מאז אותו רגע היסטורי שבו לינוי אשרם זכתה בזהב במשחקים האולימפיים בטוקיו, ועדיין אפשר לחלום על שחזור ההישג לאחר שהמתעמלת האמנותית הבכירה של ישראל, דריה אטמנוב, עלתה לגמר האולימפי בפריז.
אטמנוב בת ה 18 הגיעה למשח קים הנוכחיים עם הרבה אחריות על הכתפיים הצנומות שלה, כשבין אנשי הצוות שמוביל אותה בראשות המאמנת איילת זוסמן נמצאת גם אשרם עצמה. דריה כבר סימנה וי ראשון, כאשר דו רגה במוקדמות במקום השביעי שהקנה לה את הכרטיס לשלב הסופי, שיתקיים היום ב .15:30
גם הקהל התרגש
הדרך לגמר היתה לא פשוטה בכלל. אטמנוב לא הציגה בשני התרגילים הראשונים של היום את הרמה שבה היא הרגילה אותנו בשנים האחרונות, ושסידרה לה תארים רבים בתחרויות השונות. בתרגיל הכדור היא השי גה 32.700 נקודות והוסיפה בחישוק 33.250 נקודות.
אלא שלאחר הפסקה של שעתיים אטמנוב חזרה לאולם ונראתה הרבה יותר משוחררת. היא נהנתה על הש טיח, וכשהציגה את תרגיל הסרט המ רגש לצלילי "שיר המעלות" היא זכתה לתשואות רמות לא רק מהקהל היש ראלי הרב באולם "אדידס", אלא גם משאר האוהדים, והציון היה בהתאם - 32.400 נקודות.
אטמנוב, שזכתה בשנה שעברה במ דליית הארד באליפות העולם לאחר כמעט שנה ללא תחרות בגלל פצי עה, רצתה להמשיך במומנטום, ונעלה את המוקדמות עם תרגיל האלות, שבו למרות נפילה של המכשיר היא זכתה לציון טוב של 32.100 נקודות.
בסופו של דבר, אטמנוב קיבלה ציון כולל של 130.450 נקודות שהעניק לה את המקום השביעי הכללי מתוך 24 מתעמלות.
מתחילים מחדש
בגמר עצמו כל התוצאות יתאפ סו. כדי להשאיר לעצמה סיכוי לעלות על הפודיום, היא תצטרך להעלות את הרמה ולהציג ארבעה תרגילים נקיים בדרגת קושי גבוהה.
"זה היה מטורף, התרגשתי מאוד. אין לי מילים לתאר את החוויה שעברתי פה. היה לי כיף. אני שמחה שעליתי לגמר, אני רק רוצה ליהנות ולגרום לקהל ליהנות".
את הדרמה הגדולה של המוקדמות סיפקה הבולגרייה סטיליאנה ניקולו בה, אלופת אירופה המכהנת, מדלי סטית מאליפות העולם ואחת המוע מדות שסומנו כפייבוריטיות למדליה גם בפריז. המתעמלת הבכירה סיימה את דרכה בתחרות כבר בשלב המוק דמות, לאחר שדורגה רק במקום ה 11 פעמים. בעיקר בגלל תרגיל גרוע באלות שבו הפילה אותן כמה
יממשו את הפוטנציאל? כבר לפני כמה חו דשים איגוד האתלטיקה לא הקטין ציפיות, כשהמנכ"ל גלי לוי הכריז כי אחת המטרות המ רכזיות במשחקים האולימפיים בפריז היא להשיג מדליה היסטורית, לא פחות ולא יותר, בריצת המרתון המפרכת.
בשנים האחרונות נחשבת ישראל מעצמה יב שתית והגיעה להישגים חסרי תקדים ברמה העו למית באחד הענפים היוקרתיים ביותר בתוכנית האולימפית. מי שינסו לעשות זאת כבר מחר הם שלושת הרצים המובילים בגברים - מארו טפרי, גירמה אמרה וגשאו איילה.
עבור איילה זו תהיה הופעת בכורה אולימ פית, לאחר שבמרתון סביליה בפברואר השנה קבע את השיא הישראלי בתחרות, עם זמן של 2:04:53 שעות וזכה במדליית הארד. באליפות אירופה 2022 זכה בזהב בתחרות הקבוצתית ובארד באישי.
"קשה לתאר את ההרגשה איך זה להגיע למ שחקים האולימפיים", סיפר איילה. "זו הפעם הראשונה שלי במעמד, אבל אני שואף הכי גבוה שאפשר. לפעמים בריצות שלי אני יודע שאני מסוגל ליותר אבל לא אלך עם השיגעון עד הסוף, אני פשוט אבוא לנהל את הריצה כדי לשמור כוחות עד לקו הסיום. זה אתגר רציני בשבילי להתמודד ברמות האלה, אבל אני מכוון למטרה הכי גבוהה שיש".
"לא רק ההשתתפות"
בניגוד לאיילה, לטפרי יש כבר קילומטרז' מרשים באולימפיאדה, לאחר שבריו 2016 סיים במקום ה ,73 אבל בטוקיו 2020 שיפר את הדירוג הזה בענק והתברג בין 13 הראשונים כשקבע את הישג השיא לישראלי במרתון אולימפי, ובכך התעלה על ההגעה של היילה סטאין למקום ה 20 באולימפיאדת אתונה.
"המרתון התפתח בישראל בשנים האחרונות,
ואנחנו מגיעים אחרי שהוכחנו שאנחנו נבחרת חזקה", סיפר טפרי. "אני מעריך שהתנאים של החום יהיו לטובתנו, נראה איך תתפתח הריצה. אנחנו כבר לא באים כדי להגיד העיקר להשתתף, אנחנו רוצים לעשות הישג".
גם אמרה ינסה להפתיע: "זו האולימפיאדה השנייה שלי, ואני מגיע רגוע יחסית כי אני יודע למה אני מסוגל ומאמין בעצמי. אתן את כל כולי כדי להצליח להגיע כמה שיותר גבוה".
הרצים יעמדו על קו הזינוק בבניין עיריית פריז, ה"אוטל דה ויל", ברובע הרביעי של פריז, וייצאו לדרך למסע של 42 קילומטרים ו 195 מטרים, כל הדרך עד לקו הסיום שממוקם בארמון האינווליד, שבו יוכתרו שלושת המנצחים.
מאיפה זה הגיע? אצטדיון שלם רצה לראות את נואה ליילס, האיש שאכזב בטוקיו וזכה רק בארד בריצת ה 200 מטר, זוכה בזהב ומשלים דאבל אולימפי, מלכותי.
רק שאז, מהחצר האחורית, מהמקלט העזוב בגינה, הגיע לטסיל טבוגו מבוטסואנה ולקח את כל הקופה עם זמן מדהים של 19.46 שניות, לא ראה את מתחריו גם במראת הצד.
אתם אולי לא זוכרים, אבל ההפסד של ליילס בטוקיו היה אחת מהפתעות המשחקים ביפן. כולם היו בטוחים שאיש החתול מארה"ב ינצח בריצה קלילה, אבל הוא רק ראה את גבם של אנדרה דה גראס הקנדי ושל בן ארצו קני בנדארק.
ליילס התפרק אחרי אותו כישלון. הוא בכה והתנצל בפני האומה. מבחינתו ריצת 100 מטר תמיד היתה המאהבת ואילו ה 200 מטר האישה החוקית, כך הוא לפחות כינה אותן.
הקווים התעקמו
אחרי שניצח את ריצת ה 100 מטר בפוטו פי ניש מדהים, כל הטירוף יצא מהאצן בן ה .27 ההשתוללות, המוחצנות. הוא פרסם ציוץ חוש פני בטוויטר שבו כתב "יש לי אסטמה, אלרגיות, דיסלקציה, הפרעת קשב וריכוז, חרדה ודיכאון, אבל אני אומר לכם שמה שיש לכם לא קובע מי אתם. אז למה לא אתם".
איך אפשר לא לאהוב את ליילס אחרי דברים כאלה? אתמול כשהכרוז קרא בשמו האצטדיון עמד, מחא כפיים והריע לא לוף. כשקראו לטבוגו, היינו משוכנעים שמדובר בניצב בסדרת דרמה, עוד דקה יקבל מענק ויעשה לביתו.
אם כבר התרכזו בבנדארק, האיש שסיים שני בטוקיו, והקדים אז את ליילס. דה גראס, שניצח באותה ריצה, ניסה להתרכז בפריז בריצת ה 100 מטר ונכשל למרבה אכזבתו.
אבל בריצה אתמול, כשהרצים המשובחים הגיעו לישורת האחרונה, חשבנו שמשהו לא בסדר בשדה הראייה שלנו. אולי הקווים עקו מים, אולי נתנו לבוטסואני פור קטן, מה קורה שם על המסלול המשובח?
טבוגו רץ כמו הרוח. הוא רץ את ריצת חייו ואפילו היה נדמה שלקראת הסיום הוא מאט קצת, כי עוד רגע הוא שובר את שיאו הבלתי שביר של יוסיין בולט ומשנה סדרי עולם.
ליילס נראה רע. הוא לא היה קרוב אפילו לעמדה של פוטו פיניש. האצן, שהחל את הערב בשיוט יהיר בעננים, נראה גמור. רק כשהכל הסתיים הוא התמוטט והתברר שהוא עלה לרוץ כשהוא חולה בקורונה, מתברר שהנגיף רדף אח ריו מטוקיו עד פריז. אין לבחור מזל עם הריצה שהוא כל כך אוהב.
בנדארק לא הבין איך זה קרה. אם כבר לזכות שוב במדליית כסף, לפחות שהמועמד לניצחון יעשה זאת ולא הבחור ההוא, איך קוראים לו?
מעכשיו אמרו לטסיל טבוגו. האיש שנשא את הדגל של בוטסואנה בטקס הפתיחה הוא כעת מדליסט זהב, חזק ויציב בספרי ההיסטוריה. לפני שנתיים מדליסט הזהב הטרי אמר בראיון "אני רוצה להיזכר כאחד האתלטים הכי גדולים שאי פעם היו". הצליח לו.
טבוגו רץ כמו הרוח. הוא רץ את ריצת חייו, והיה נדמה שלקראת הסיום הוא מאט קצת כדי לא לשבור את השיא של
יוסיין בולט
מאמן נבחרת צרפת האולימ פית, תיירי הנרי, הגיע אתמול לשוחח עם העיתונאים לקראת משחק גמר טורניר הכדורגל נגד ספרד.
הנרי הסתכל על האולם ונתן את אחת התשובות המרג שות ששמעתי כבר הרבה זמן מאיש ספורט.
"האם חשבתי ששוב אהיה חלק מנבחרת גדו לה? ממש לא", אמר המאמן, שזכה כשחקן עם צרפת בגביע העו לם בפריז ב .1998 "אסביר לכם למה זה גם שונה. אף פעם לא הייתי על הדשא כשהמשפחה שלי צופה בי מהיציע. כשילדיי נולדו הייתי כבר לקראת סיום הקריירה, אז זה משהו שאף פעם לא חוויתי ובשבילי אהבת המשפחה היא הכי חשובה, אולי גם בגלל זה אתם רואים אותי כל כך אמוציונלי. זה מה שהיה חסר. הפסדתי תא רים, הפסדתי משחקים, הפסדתי את השיער שכבר לא צומח, אבל להגיד לכם את האמת, האפש רות שלי לראות את ילדיי חול קים איתי את הרגע הזה, במשח קים האולימפיים, במדינה שלנו, אומרת הכל. אם אתם לא מתרגשים מזה, אתם בבעיה". אין הרבה שחקנים שאהבתי יותר מתיירי הנרי. אלוף עולם, אלוף אירופה, מלך השערים של ארסנל בכל הזמנים, ויותר מכל אינטליגנט, חכם, כריזמטי.
במשך שנים נשאר בצל עד שלקח את נבח רת צרפת הצעירה, וכעת הוא מוביל אותה לגמר אולי מפי, אולי מדליית זהב, אחרי 40 שנות בצורת. "דיברתי על הנושא עם הבחורים, כי
זכיתי בטו רניר גדול בבית וזה לא קורה הרבה בקריירה", סיפר המאמן. "אמרתי להם שהם צריכים לשלוט ברגש ולא לתת לרגש לחצות את הגבול. היו משחקים בטורניר שהיינו יכולים להפסיד, אבל האוהדים והאמונה הביאו אותנו לגמר, ובשבילי הסיפור הוא כבר הצלחה, רק בואו נעשה אותו ליותר טוב".
"ללא כוונות נקמה"
רק שזו ספרד, היריבה, נבחרת זוללת תארים, ולא משנה הגיל או המגדר. רק לפני כחודש הבוגרת הספרדית עם נע רים כמו לאמין ימאל וניקו וויליאמס מנעה מצרפת לזכות ביורו כשניצחה אותה בחצי הגמר .1:2
"אין לנו כוונות נקמה בספרדים", הנרי הודיע. "מה שהיה ביורו היה. אלה נבחרות אחרות, טורניר אחר. אנחנו נחפש את המדליה הכי יפה שיש עם כבוד עצום ליריבה. זה גמר נגד נב חרת ששולטת בכדור, לוחצת מצוין. אני לא אגיד שאנחנו פייבוריטים, כי אנחנו משחקים נגד מדינה שמתנה לת נכון לאורך השנים. אני שיחקתי בבארסה ויודע איך הספרדים עובדים. הם מכירים את הזהות שלהם".
רק שאלה גם שחקנים צעירים, נבח רת עד גיל .23 רובם חסרי ניסיון במע מדים האלה. אלכסנדר לקאזט, הוותיק בחבורה הצרפתית, הודה: "אני יודע שלרבים יהיה לא קל, כי הם מגיעים מסביבות פריז וכל המשפחה והח ברים יהיו ביציע, ועדיין אני מא מין בהם. אלה חבר'ה חזקים, בעלי יכולות להתמודד עם הרעש מסביב".
הנרי סיפר איך זה לשלוט בחבורה צעירה: "מה שלפעמים נראה כרעל יכול להיות התרופה", אמר. "לפעמים הם עושים דברים שנראה שהם לא צרי כים לעשות, אבל גם אני, כאבא, כל הזמן לומד. הפנמתי שאני צריך לדעת לשחרר, כי בסוף הם מצליחים. הם גם יודעים שאני לא טיפוס שיישב להם על הגב מחוץ לדשא, אבל כשאנחנו עו בדים אז עובדים, ולא משנה לי באיזה גיל אתה. חוץ מזה, אני רוצה להאמין שהם חושבים שאני בחור מגניב, נכון?". לקאזט הנהן בראשו.
"רציתי להודות לעיתונאים"
המשחק ייערך הערב באצטדיון פארק דה פרנס שבפריז, שם צרפת זכתה ביורו '84 ושם הנרי ביקר כילד שגדל בפ רוורים הסמוכים. "מה האצטדיון הזה בשבילי?", שאל - ומייד ענה: "זה ג'ורג'
וואה וברנאר לאמה. זו הזכייה ביורו בש נות ה .80 זה בסופי שבוע ללכת לראות את הקבוצות הגדולות שמגיעות לעיר. זה זלאטן איברהימוביץ' וקיליאן אמבפה ופאולטה, ואני מקווה שלא שכחתי מי שהו. זה מגרש אגדי, היסטורי. הבנתם מה הוא מבחינתי?".
לא היה ברור מזה. כשכולם קיפלו את הציוד, הנרי הגדול ביקש לומר כמה מילים: "אני רוצה לומר לעי תונאים שליוו אותנו לאורך הטורניר תודה. כשהייתי שחקן לא ממש הבנתי את העבודה שלכם, והאמת שהיא גם לא כל כך עניינה אותי, וגם לא אהבתי את השאלות ואת הכותרת שלא קשו רה למאמר, כולל התמונה. כיום אני מבין יותר טוב, לכן אני רוצה להודות על העזרה. הייתם חיוביים מההתחלה כשאפשר היה להעביר ביקורת על משחקי האימון ועל בחירות השחק נים. באמת תודה".