"אני חייל, מי שרוצה להיות רוצח שילך לחמאס"
תא"ל דן גולדפוס, מפקד אוגדת 98 היוצא, מדבר בראיון ב"ישראל השבוע" על השבת השחורה ועל הנאום הנוקב שספג ביקורת ● "יש דיסוננס בין מה שקורה בפנים והביחד בתוך צה"ל לבין ההתנהלות בחוץ"
במארס האחרון, הציבור בישראל קיבל הזדמנות להכיר את תא"ל דן גולדפוס, כשהוא יצא אל כלי התקשורת במדים ואמר דברים שהתפרשו כביקורת על הדרג המדיני והבי טחוני הבכיר. בראיון שיתפרסם מחר במלואו במוסף "ישראל הש בוע", הוא מבהיר כי אולי הדרך לא היתה נכונה - אבל באותה הנשימה הוא מדגיש: "אמרתי דברים טריוויאליים. יש לנו אח ריות. מנהיג הוא לא רק מנהיג פוליטי. גם דקן באוניברסיטה או מדריך בתנועת הנוער או רב בקהילה או מפקד הוא מנהיג. יש לנו אחריות".
גולדפוס, שמסיים את תפקידו כמפקד אוגדת 98 ושצפוי להת מנות למפקד הגיס הצפוני לפני החגים, דהר מביתו לעוטף ב 7 באוקטובר והקפיץ על דעתו את כל האוגדה. במהלך המלחמה היה בתפקיד מרכזי בלחימה בחאן יונס ובסדרת מבצעים נוספים, ובלט כמפקד שמחזיק בשלוש מעלות עיקריות: מקצועיות, חשיבה בהירה וחוסר פחד לומר את דעתו.
בראיון עימו מדבר גולדפוס בפ תיחות מרשימה על הלחימה )וגם על רגשות(, על הכישלון המהדהד של 7 באוקטובר )וגם על גבורה(
ועל ההצלחות והכישלונות של אוג דה 98 שפעלה תחתיו בעזה - ולא חושש להעביר ביקורת כשצריך, שוב, בעיקר על הפער שבין הלכי דות של הלוחמים בחזית לבין מה שקורה בעורף.
"לדבר ולהקשיב"
על הבוקר שבו הגיע בעצמו לאזור הלחימה הוא מספר: "הגע תי לכפר עזה ופניתי שמאלה, שם פגשתי את האחראי על הביטחון, והוא סיפר לי שיש לו שני פצועים בתוך הרכב. נכנסתי פנימה, פג שתי את מגלן והצטרפתי אליהם ללחימה, להיתקלויות.
"בשבילי להילחם זה טבעי. בל חימה אני כמו דג במים, אני מת על לחימה. אבל באיזשהו שלב הסתכ לתי על מפקד מגלן ואמרתי לע צמי שאני לא במקום הנכון. אני לא עוד לוחם. "כשיצאתי מכפר עזה אמרתי לעצמי שזהו - עכשיו אני מפקד אוגדה. היה לי ברור שהדבר הראשון שצריך לעשות זה לבנות תמונת מצב. אנחנו כפופים לפיקוד המר כז, אז התקשרתי ושאלתי מה קורה, והם ענו שאין להם מושג. התקשרתי לפיקוד הדרום, וגם להם לא היה מושג. אף אחד לא ידע כלום.
"הוצאנו מפה והתחלנו להביא כוחות עצמאית. עד 18:00 בערב כל האוגדה היתה פרוסה מהים ועד גבול מצרים, ועסקה בהדיפה של האויב, ואת כל זה עשינו בלי הנ חיות, בלי פקודות, בלי כלום".
בהמשך, אחרי שהוא מספר לפ רטי פרטים על התחושות נוכח מראות הזוועה בקיבוצים ובעוטף, גולדפוס מדבר על האחריות למחדל 7 באוקטובר: "נכשלנו. אי אפשר להתחמק מזה. זה לא שאני יכול לספר איזשהו סיפור - העובדות מדברות בעד עצמן. עכשיו צריך לתחקר את זה, ולהבין למה.
"עובדתית, מה שהנחנו כמרכיבי הגנה היה בלתי מספק, וזה לא היה בלתי מספק נקודתית - זאת היתה קריסה. נכון שיש פונקציונרים שזה באחריותם, אבל אני 30 שנה בצבא, וגם לי יש אחריות. לכל המערכת יש אחריות. אנחנו צריכים ללמוד, ואנחנו עושים את זה".
על הפילוג בעם, שמפניו הוא התריע גם בדברים שאמר במא רס, אומר גולדפוס: "יש דיסוננס אדיר בין מה שקורה בפנים, הבי חד בתוך צה"ל, לבין צורת ההת בטאות וההתייחסות בחוץ. אפשר להיות ביחד, לדבר ולהקשיב... אלה לא רק דתיים וחילונים, אלה קודם כל ערכים.
"אני לא רוצח, אני חייל. אני לא רוצה להיות כמו חמאס. מי שרו צה להיות כמוהם - שילך לחמאס. אנחנו יהודים במדינה של יהודים, והיהדות היא שלי כמו של כל אחד אחר. אני לא צריך להיות חובש כיפה כדי להיות יהודי. בכל יום שישי בעזה עשיתי קידוש. הקידוש הזה הוא שלי כמו שהוא של כל אחד אחר. זה הלאום שלי, זאת התרבות שלי, זאת הדת שלי, אבל אני חילוני שמכבד את הדתי. זה כל העניין".
באשר לנאום, גולדפוס מבהיר שאולי הדרך לא היתה נכונה - אבל מדגיש: "אמרתי דברים טריוויאליים. מנהיג הוא לא רק מנהיג פוליטי"