"ירו בנו, חבר שלי מת באוטו, אנחנו מדממים - בבקשה אמבולנס עכשיו!"
שיחות האימה שהגיעו למוקדי מד"א ב 7 באוקטובר נחשפות ● רגעי החרדה, קולות הירי ברקע והנשימות האחרונות ● מוקדנית מד"א: "קיבלנו שיחות חריגות, לא העזנו לקחת הפסקה - הבנו שקורה פה משהו לא רגיל"
ההאזנה הרציפה לשיחות של המבלים בנובה ותושבי יישוביי הדרום מ 7 באוקטובר היא מטלטלת. מרגע לרגע הן הופכות קשות ומפחידות יותר. פיסות מידע מחרידות מרחפות עם גלי הקול. צלילים צורמים של צרחות, כאב, ירי, פיצוצים, בהלה, בליל של מילות הרגעה והנחיות להצלת חיים. רגעי הזוועה מתע רבלים ומתגבשים לעיסה אימתנית של תופת במוקדי החירום ובמוקד הלאומי של מד"א.
באחת מהשיחות, מבלה בנובה זועק לעזרתו של מוקד מד"א לאחר שנקלע לירי בלתי פוסק של מחב לים: "יורים בנו בעוטף!", הוא פותח את השיחה עם המוקדנית, וזו משיבה: "יש לכם אופציה להסתתר?".
"לא, לא", הוא עונה, "יורים בנו בלי סוף, אנחנו מדממים פה!". "מי שמדמם - לקחת חולצה, לקחת בד", מנחה המוקדנית. "יש ירי?", היא שואלת, וברקע נשמעים צרו רות. "שימו ידיים על הראש", היא אומרת בדאגה.
"יורים עלינו!"
דרמה של ממש מתחוללת בשטח, והצעירה מתארת את המתרחש באופן מחריד: "אנחנו ליד העוטף, אני נמצאת במיגונית, במקום לא בטוח. ירו בנו, חבר שלי מת באוטו, אנחנו מדממים - בבקשה אמבול נס!". במקרה אחר, פרמדיק מוטס פונה לאחד מהפצועים שלצידו: "תהיה איתי, אל תישן", וממשיך לתאר למוקדנית את רגעי האימה: "יש לי פצוע עם פגיעת בטן, מחוסר הכרה. עוד פצוע עם חסם עורקים ברגל. יש לנו מחבלים מחוץ לבית".
כך נשמעו שיחות המצוקה האינסופיות שהתקבלו במוקדי מד"א באותו אסון ב 7 באוקטובר. 26,627 שיחות, שלהן ענו 315 חו בשים ופרמדיקים, תורני המוקד ברחבי הארץ, במהירות ממוצעת של 5 שניות למענה לשיחה.
באחת מהשיחות נשמעת צעירה שפונה לאבי, נציג במוקד מד"א: "תקשיב, אמאל'ה! אתה מאתר את המיקום שלי?". אבי משיב: "אני חושב שאיתרתי". ברקע צרו רות של ירי. "אני רוצה שתוודאי שהוא בהכרה", הוא אומר, והצעי רה משיבה בלחץ: "הוא לא בהכ רה, יורים עלינו!". "עדיין יורים שם?", שואל אבי בעוד עושה את דרכו לכיוונם. הצעירה מתארת שדה קרב של ממש: "יורים, אתה לא שומע? יורים עלינו כל הזמן!"
המילים המבועתות שלה מתער בלות בירי ובצרחות בערבית. היא מתייפחת הכי חלש שהיא יכולה, מתכנסת לתוך עצמה על האדמה כמו חיה פצועה.
בשיחה אחרת, תושב של אחד מהיישובים שהותקפו בדרום מת קשר למד"א ומדווח בזמן אמת: "יש מחבלים שמנסים לפרוץ את הדלת!", הוא מנמיך את קולו.
המוקדנית משיבה: "הם פתחו את הדלת?". "הם בבית שלנו, צו עקים בערבית 'תפתח, תפתח'", הוא מדווח.
המוקדנית מוודאת שהם בטוחים לעת עתה: "אתם נשארים להתח בא?". הבחור משיב: "ברור, אח שלי תופס את הדלת. אפשר לשלוח לפה חיילים?". "הם בדרך אליך", מע דכנת המוקדנית, וברקע דפיקות חזקות של המחבלים על הדלת.
שיחה אחר שיחה
"כולנו קיבלנו שיחות חריגות", מספרת יעל חדד, אחת מהמוקד ניות. "את מנתקת שיחה, לא מס פיקה להניח את השפופרת - וכבר מתקבלת שיחה חדשה".
ברגעים המחרידים האלה, כשהם בסכנת חיים מיידית - המתקשרים לא היו לגמרי לבד. התורנים והתו רניות במוקד ליוו אותם, לפעמים עד לנשימה האחרונה.
הכתבה המלאה, ובה תמלול של שיחות נוספות - מחר במוסף "שישבת" ובאתר "ישראל היום"