בעיה שורשית: היעדר מדיניות תודעה לאומית
גדי עזרא || על ההסלמה בצפון במקום להדהד פעם אחר פעם שלבנון תספוג הרס רב במקרה של מלחמה, יש לטפל בבעיה עמוקה יותר ● יש לתת לציבור תחושת ביטחון שלא רק ההתקפה חזקה, אלא גם ההגנה ● אם נדע שהגבולות שלנו מוגנים בכל החזיתות, אולי נדאג פחות
לפעמים כדאי לבחון דברים ממרחק הזמן. לאו דווקא חודשים או שנים, לעיתים מספיקים גם יום או יומיים כדי לאמת תחושת בטן, לחבר נקודות שדומה שיש ביניהן קשר.
זה בדיוק מה שקרה בשבוע שעבר, שהתחיל בצילומי כטב"ם שהעסיק מדינה שלמה, עבר בא מירות בנוגע להיערכות משק החשמל הישראלי, המשיך בסרטון חיזבאללאי נוסף המפרט אתרי תקיפה אפשריים בעורף, והסתיים בהבעת דאגה בקבוצות הווטסאפ של רובנו.
המכנה המשותף לאירועים הללו הוא שהם פורטים על תחושת החרדה שלנו בנוגע ליכולת המדינה לתפקד בעת משבר. ריבונות, קוראים לזה. אבל אם יורדים לפרטים, מבינים שאותה תחושה היא סימפטום לבעיה שורשית ועמוקה הרבה יותר, והיא היעדר מדיניות תודעה לאומית. לצד מעשי הזוועות ב 7 באוקטובר, אחת הפ גיעות הקשות שחווינו היא גם אובדן ריבונות בנגב המערבי. זה קרה למשך כמה שעות בלבד, כשארגון טרור התנהל ביישובי העוטף כבתוך שלו, אבל זה קרה.
מאז, בזמן ש 120 חטופים עדיין בשבי, בצפון נוצרה רצועת ביטחון, ובאיו"ש השטח מבעבע - אותה פגיעה רק מחריפה. וזו פגיעה חמקמקה, משום שהיא לא מתרחשת רק בעולם הפיזי. היא מתקיימת גם בלבבות של כולנו.
היא מלווה אותנו בלילה לפני השינה, בהח לטה היכן לטייל בשבת, ובשיחות הסלון הש קטות על אפשרות של הסלמה. מדיניות תוד עה לאומית היתה מאתרת אותה, ומגדירה את שיקום תחושת הריבונות שלנו כאחד היעדים האסטרטגיים של ישראל. אבל האירועים שראינו בשבוע החולף מעידים שזה פשוט לא המצב. מקרה הכטב"ם המפורסם ממחיש זאת היטב. מה שניסה חיזבאללה להשיג הוא להעמיק את תחושת החדירות של הציבור הישראלי; לשדר לו שהוא יכול להגיע לכל מקום - לאתרים רגישים ולש כונות מגורים כאחד. במילים אחרות, ללחוץ על פצע אובדן הריבונות הפתוח.
בספרות המקצועית מדובר במהלך השפ עה קלאסי. ישראל, בתגובה, השיבה בעיקר בהודעות דוברות שכיוונו יותר לחיזבאללה ולה רס הצפוי בלבנון, ופחות אלינו. למה זה בעייתי? חשבו על זה רגע: כשפורצים לכם לבית, מה תרצו לשמוע מהשוטר בזירה - שאפשר לפרוץ גם לגנב, או שמעכשיו תהיו מוגנים יותר? במי לים אחרות, חשוב להסביר שצה"ל יכול להשמיד את דרום לבנון, אבל חשוב לא פחות להמחיש ששומרים על הגבולות שלנו.
מדיניות תודעה לאומית היתה גור מת לתגובות הישראליות להתמקד יותר בקהל היעד מבית, לא רק בזה הלבנוני. ולמה עוד היא היתה מובילה? לשחרור של יותר סרטונים של יירוטי כטב"מים וחיסולי מחבלים שמתקרבים לגדר, כדי לשדר לנו מסר עמוק של גבולות מבוצרים. להפצה של מידע רב שיהודהד בתקשורת ויעמיד את המקרה הזה כחריג ולא הכלל.
יש צורך ביצירת שפה אחידה בין הדרג המדי ני וגורמי משק התשתיות החיוניות, שמוכרחים להבין שלמילותיהם השלכות דרמטיות, לעי תים יותר מטילים, לטוב ולרע. ואולי, אולי היא היתה מסייעת לקצין עלום בבור חיל האוויר להבין שיירוט אותו כטב"ם היה אמנם גורם לחרדה זמנית, אבל גם מונע תיעודים מטרידים ופגיעה עמוקה לא פחות בתודעה הלאומית של כולנו.
מקרה הכטב"ם מלבנון ממחיש היטב שחיזבאללה ניסה להעמיק את תחושת החדירות של הציבור הישראלי, ולשדר לו שהוא יכול להגיע לכל מקום - ובמילים אחרות, ללחוץ על פצע אובדן הריבונות