האושר בא בזעם: טוסו לראות את המאסטרפיס הזה
כבר מזמן לא התלהבתי והתרגש תי מסרט כפי שהתלהבתי והתרגשתי מ"פיוריוסה", החלק החמישי בסדרת "מקס הזועם" של הבמאי האוסטרלי האגדי ג'ורג' מילר.
מילר, עוד שנייה בן ,80 חוזר לש ממה הפוסט אפוקליפטית שברא בשנות ה 70 כדי להביא את סיפור המוצא של פיוריוסה, הלוחמת האמיצה שגולמה בידי שרליז ת'רון ב"מקס הזועם: כביש הזעם", החלק הקודם בסדרה מ .2015 בניגוד ל"כביש הזעם", שהתמקד במ רדף אחד ארוך שנמשך יומיים, הפעם הסיפור מחולק לחמישה פרקים, מת רחש על פני כ 15 שנה ומלווה את פיוריוסה מילדות לבגרות.
כבר בדקותיו הראשונות של הסרט, פיוריוסה הצעירה נחטפת מביתה הירוק והשופע בידי קבוצת אופנוענים ומו באת בפני דמנטוס )כריס המסוורת'(, מנהיג כריזמטי ואכזר. השנים עוברות,
והגיבורה האמיצה שלנו מתגלגלת בר חבי השממה.
את פיוריוסה בצעירותה מגלמת אליילה בראון, ובערך באמצע הסרט מחליפה אותה אניה טיילור ג'וי - הח לפה שנעשית בצורה כל כך חלקה ומ שכנעת שאפשר לפספס אותה. שתיהן עושות עבודה יוצאת מן הכלל בתפ קיד תובעני ופיזי מאוד, שכמעט לא כולל דיאלוג.
גם המסוורת' עושה עבודה טובה, אך מי שבאמת מותירים כאן חותם מבין שחקני המשנה הם צ'רלי פרייזר, שמ גלמת את אמה של פיוריוסה, וטום ברק, שמגלם נהג בכיר שלוקח את פיוריוסה תחת חסותו.
"פיוריוסה" הוא אמנם סרט אלים וקיצוני שעוסק בנקמה, אבל האופן המ קורי שבו מילר מטפל בנושא מנטרל את הקתרזיס, ולוקח את הדברים למקום פחות צפוי. מבחינה רגשית, קשה לא להיות מושקעים מהרגע הראשון במסע המחריד שנכפה על פיוריוסה, ובלתי אפשרי לא לראות את הדמיון לאירועי 7 באוקטובר.
מצד אחד, מדובר בחוויית צפייה לא פשוטה שממש לא מיועדת לכו לם, במיוחד כרגע. מנגד, באופן משו נה חשתי שלסרט היה אפקט תרפויטי עבורי. אם אתם חושבים שאתם יכולים להתמודד עם זה - טוסו לראות את יצי רת המופת הנ"ל, ורצוי על מסך כמה שיותר גדול. אין דברים כאלה.